פסק-דין בתיק ת"ק 39598-02-11

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו - לטענתו - כפועל יוצא מרכישת רכב תקול אשר יוצר על ידי הנתבעת.

1.         לטענת התובע בשנת 2001 רכש רכב חדש מסוג "טויוטה" אשר יוצר על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, כבר ממועד רכישת הרכב התגלו רעשים במנוע הרכב והוא מסר תלונתו, בדבר רעשים כאמור, למוסכים המטפלים. זאת ועוד, לטענתו, ברכב הוחלפו מספר פעמים מותחני הרצועות ואולם, לא היה בכך בכדי להוביל להפסקת הבעיה. בנוסף, לטענת התובע צריכת הדלק והשמן של הרכב הינה גדולה באופן בלתי סביר.

לטענת התובע, בשנת 2008 הודתה הנתבעת כי יש להחליף מנוע לרכב ואולם, התנתה ההחלפה בהשתתפותו בתשלום בגין המנוע בסך של כ- 15,000 ש"ח.

לטענת התובע, בנסיבות כפי שפורטו , לטענתו, הרכב היה תקול מלכתחילה ומשכך, יש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין החלפת המנוע ונזקיו בסך של 20,000 ש"ח.

2.         הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים וכן, הטענה ולפיה מדובר בנזקים אשר נובעים מיצור רכב תקול. כך, לטענתה מדובר ברכב שהוא בן למעלה מעשר שנים והאחריות בגינו פגה לפני שבע שנים . הנתבעת מכחישה קיומו של נזק כנטען על ידי התובע לרכב ובכל מקרה, לטענתה מצבו של הרכב נובע מבלאי סביר נוכח חלוף השנים והשימוש ברכב. נוכח האמור, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעת התובע.

3.         ביום 19/9/11 במסגרת דיון בפני, הסכימו הצדדים כי ימונה על ידי בית המשפט מומחה בנושאים המקצועיים במחלוקת , חוות דעתו תהא מכרעת והוא יחווה דעתו בשאלות כדלקמן:

"א.       מהו מקור הליקוי במנוע של התובע?

ב.        האם כטענת התובע המקור הוא פגם בייצור של המנוע או שמה כטענת הנתבעת מקור הליקוי הוא בלאי סביר וכן מחדלו של התובע מביצוע טיפולים כסדרם?

ג.         האם יש קשר סיבתי בין התקלה במנוע היום לבין טענותיו של התובע לאורך השנים בדבר רעשים מן המנוע?

ד.        ככל שהפגם מקורו בייצור לקוי מהי עלות התיקון וכיצד ניתן לבצע את התיקון?"

4.         בהתאם להסכמת הצדדים האמורה, מונה על ידי מומחה - המהנדס מר אהוד אסטרחן, אשר הגיש חוות דעת מטעמו ביום 19/1/12. במסגרת חוות דעתו, ציין המומחה כי בדק את רכבו של התובע  וכן התיעוד לטיפולים אשר בוצעו ברכבו. לאחר בדיקתו כאמור חיווה המומחה דעתו ולפיה, בבדיקת הרכב לא עלו כל רעשים חריגים ממנוע הרכב. המומחה הוסיף וציין כי - הגם שקיים תיעוד לתלונות כאמור בחלק מהטיפולים אשר עבר הרכב - הרי שעיון בחומר אשר הוגש לו מעלה כי הרכב לא טופל בגין כך ומשמע- לא נמצא ליקוי כנטען.

באשר לליקוי ברצועות - קבע המומחה כי אמנם מדובר בהחלפה בתדירות גבוהה ואולם, מאידך ציין כי התובע לא חויב בגין כל הפעמים בהם הוחלף המותחן.

באשר לצריכת השמן - המומחה קבע כי לא מדובר בצריכת שמן חריגה.

5.         לאחר קבלת חוות דעת המומחה, עמד התובע על חקירת המומחה ומשכך, זומן המומחה לדיון בפני ביום 25/12/12. במסגרת הדיון נחקר המומחה על ידי התובע וחזר, על האמור בחוות דעתו. אציין כי התובע הביא בפני המומחה את העובדה ולפיה בחוות דעתו ציין המומחה כי לא היה בפניו מסמך הנתבעת ולפיו היא מסכימה להחליף את המנוע של התובע ומשכך, הציג בפניו המסמך כאמור. המומחה עיין במסמך ואולם, עמד על חוות דעתו הואיל ולטענתו הוא לא מצא ליקוי במנוע ומסקנתו זו אינה משתנה נוכח המכתב המצויין.

            במאמר מוסגר אציין כי עיון במסמך אליו מפנה התובע מעלה כי אין במסמך משום הודייה של הנתבעת באחריותה לנזק למנוע כמו גם בעצם קיום נזק במנוע, אלא שבמסגרת המכתב מסכימה הנתבעת - לפנים משורת הדין- כי ככל שיבקש התובע להחליף את המנוע תחייב אותו בסך כ - 15,000 ש"ח המהווה כ- 60% מהעלות.

6.         מחוות דעתו של המומחה כמו גם מחקירתו עולה כי התובע לא הוכיח דבר קיומו של ליקוי כנטען על ידו ובוודאי שלא הוכיח קשר סיבתי בין יצור לקוי של הרכב לבין פגם - אשר כאמור לא אותר. הנני סבורה כי התובע לא הצליח , במסגרת חקירתו, להפריך את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ו/או את מהימנותו אשר נשמרה.

7.         בשים לב לאמור וכן, לכך שהצדדים הסכימו כי חוות הדעת תהווה חוות דעת מכרעת בתיק, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו ומשכך, דין התביעה להדחות וכך, הנני מורה.

לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.